אם תשאלו בצהריי יום שישי בשינקין את העובר ושב הממוצע מהו "אלטרואיסט", סביר להניח שלא תהיה לו תשובה. הבורות מתבהרת עוד יותר לנוכח השליטה האבסולוטית של באי המשולש התל אביבי הנצחי , במונח ההופכי, הלא הוא "אגואיסט". על מנת לישר קו אגדיר את שני המושגים; אגואיזם - הנטייה להתנהג רק או בעיקר לפי טובת עצמו. אלטרואיזם - הקדמת רווחתם של אחרים, אושרם, דאגותיהם או אף הישרדותם לאלה שלו עצמו.
לפיכך, ניתן לסכם בקצרה, כי אגואיסט הוא אדם אנוכי אשר פעולותיו מושתתות על אינטרסים צרים או רחבים ככל שיהיו. מנגד, אלטרואיסט הוא כזה אשר אינטרסים של אחרים קודמים למטרותיו, או למעשה, אדם אשר מונע מתוך הכרה ברצון הזולת. כמובן, שבנורמות החברתיות שלנו האלטרואיסט הוא בעל הקונוטציה החיובית והאגואיסט נדחק לתחום השלילי.
למרות ועל אף התפיסה החברתית השלטת, לדעתי, יש לשנות את התפיסה מכמה וכמה היבטים; ראשית, ובעקבות גישה רווחת הנקראת אגואיזם פסיכולוגי אשר גורסת כי כל אדם מונע מתוך אינטרסים אישיים (לדוגמא, גם כאשר אדם תורם לנזקק כספים, הוא עושה זאת על מנת שירגיש טוב עם עצמו), אני טוען כי יש צדדים טובים לאגואיזם המדובר (הרי הנזקק זכה לתרומה). שנית, ובעיקר במערכות יחסים זוגיות, אדם צריך להרגיש טוב עם עצמו לבד. באופן כזה בלבד יכולה להיווצר מערכת יחסים שהיא עמוקה, אינה תלותית ומביאה להתפתחות שני הצדדים. במלים אחרות, על מנת שמערכת יחסים תהיה טובה, כזו שאין בה תלותיות ופחד מפני הפרידה, חשש, אשר עלול להביא למצבים של מצוקה והתגוננות, ובסופו של דבר פוגע בטיב מערכת היחסים, חייב האדם להיות שלם עם עצמו כאשר הוא לבד, כאשר הוא בודד. שלישית, נתינה לזולת, ומחשבה על האחר תהיה אפקטיבית יותר רק כאשר האדם נמצא במצב נפשי המספק אותו, או במלים אחרות כשלמישהו טוב הוא גם טוב כלפי אחרים ומקרין זאת החוצה.
לסיכום, אדגיש את עמדתי כי אגואיסט הוא לא דבר שלילי. בדרך כלל עדיף להיות אגואיסט, כלומר, להרגיש טוב עם עצמך ומעשיך ומצבך, כי רק בדרך כזאת יתפתחו מערכות יחסים איתנות והתרומה לזולת תגיע בכל מקרה, מפני שאדם שטוב לו מעביר זאת לאחר. לחשוב על עצמך זו לא פעולה גסה. החברה מורכבת מפרטים, ופרטים מאושרים יביאו לחברה אלטרואיסטית. ובכלל, ניתן לראות באלטרואיזם סוג של כניעה לאגואיזם, הרי אדם שכזהמובל על ידי האינטרסים של האגואיסט. חוץ מזה אם אגו ואלטרו ילכו לים, לפחות על פי ההגדרות, נראה שמי שיטבע יהיה אלטרו. אז אולי בעצם אין לנו ברירה אחרת, הכל ידוע מראש. כדאי להשלים עם זה, לא? הרי כולנו אגואיסטים.
לפיכך, ניתן לסכם בקצרה, כי אגואיסט הוא אדם אנוכי אשר פעולותיו מושתתות על אינטרסים צרים או רחבים ככל שיהיו. מנגד, אלטרואיסט הוא כזה אשר אינטרסים של אחרים קודמים למטרותיו, או למעשה, אדם אשר מונע מתוך הכרה ברצון הזולת. כמובן, שבנורמות החברתיות שלנו האלטרואיסט הוא בעל הקונוטציה החיובית והאגואיסט נדחק לתחום השלילי.
למרות ועל אף התפיסה החברתית השלטת, לדעתי, יש לשנות את התפיסה מכמה וכמה היבטים; ראשית, ובעקבות גישה רווחת הנקראת אגואיזם פסיכולוגי אשר גורסת כי כל אדם מונע מתוך אינטרסים אישיים (לדוגמא, גם כאשר אדם תורם לנזקק כספים, הוא עושה זאת על מנת שירגיש טוב עם עצמו), אני טוען כי יש צדדים טובים לאגואיזם המדובר (הרי הנזקק זכה לתרומה). שנית, ובעיקר במערכות יחסים זוגיות, אדם צריך להרגיש טוב עם עצמו לבד. באופן כזה בלבד יכולה להיווצר מערכת יחסים שהיא עמוקה, אינה תלותית ומביאה להתפתחות שני הצדדים. במלים אחרות, על מנת שמערכת יחסים תהיה טובה, כזו שאין בה תלותיות ופחד מפני הפרידה, חשש, אשר עלול להביא למצבים של מצוקה והתגוננות, ובסופו של דבר פוגע בטיב מערכת היחסים, חייב האדם להיות שלם עם עצמו כאשר הוא לבד, כאשר הוא בודד. שלישית, נתינה לזולת, ומחשבה על האחר תהיה אפקטיבית יותר רק כאשר האדם נמצא במצב נפשי המספק אותו, או במלים אחרות כשלמישהו טוב הוא גם טוב כלפי אחרים ומקרין זאת החוצה.
לסיכום, אדגיש את עמדתי כי אגואיסט הוא לא דבר שלילי. בדרך כלל עדיף להיות אגואיסט, כלומר, להרגיש טוב עם עצמך ומעשיך ומצבך, כי רק בדרך כזאת יתפתחו מערכות יחסים איתנות והתרומה לזולת תגיע בכל מקרה, מפני שאדם שטוב לו מעביר זאת לאחר. לחשוב על עצמך זו לא פעולה גסה. החברה מורכבת מפרטים, ופרטים מאושרים יביאו לחברה אלטרואיסטית. ובכלל, ניתן לראות באלטרואיזם סוג של כניעה לאגואיזם, הרי אדם שכזהמובל על ידי האינטרסים של האגואיסט. חוץ מזה אם אגו ואלטרו ילכו לים, לפחות על פי ההגדרות, נראה שמי שיטבע יהיה אלטרו. אז אולי בעצם אין לנו ברירה אחרת, הכל ידוע מראש. כדאי להשלים עם זה, לא? הרי כולנו אגואיסטים.
דור דבירי, 20, תל אביב
